כמה יותר מגוחך יכול להיות לברון?
לפני שאני מתחיל עם הטור, ממש עכשיו נתקלתי בטוויטר הזה המראה את לברון ג'יימס מגיע לטורניר הקיץ בלאס ווגאס עם מכנסיים קצרות של הלייקרס.
תנו מבט ותגידו לי אם זה לא מגוחך!
LeBron James enters w/ Lakers shorts to a standing ovation from Lakers fans at Las Vegas Summer League pic.twitter.com/TPWwc4UvOj
— Ben Golliver (@BenGolliver) July 15, 2018
המדריך המלא ל-22 הריטואלים – 'פולחנים כפייתיים'? – של רפאל נדאל
בארבעת התמונות האלה אנחנו רואים את רפאל נדאל בריטואל (RITUAL) הקבוע שלו לפני חבטת הסרב נגד הסרבי נובאק ג'קוביץ' בטורניר ה-ITALIAN OPEN ברומא בשנת 2014. הפולחן המלא כפי שאתם רואים בתמונות התחיל ב-2006 כשרפה ניצח את אליפות צרפת השנייה, ומאז ועד היום המנהג הקבוע הזה, ה-RITUAL הזה נשאר בדיוק כפי שהוא נשאר, כולל השבוע שעבר כשהפסיד לג'קוביץ' בחצי הגמר של וימבלדון, שהיה למעשה הגמר האמיתי!
****************
רפאל נדאל מסרב להודות שהוא סובל מ-OCD שהיא הפרעה מנטלית (OBSESSIVE COMPULSIVE DISORDER) – בעייה מנטלית שכה רבים מאיתנו (כולל עבדכם הנאמן!) סובלים ממנה. אני לא אדם אינטליגנטי במיוחד אז זה כמובן לא כולל אותי, אבל היו מחקרים רבים בנושא שמצאו קורלציה גבוהה בין אינטיליגנציה (כפי שנמדדה ע"י IQ) לבין רמת OCD שנמדדה ע"י מבחן רורשאך (ובחינות אחרות). כך ש-OCD הוא DISORDER מנטלי שלא חייב לחבל באושר האדם או לפגוע בחייו. ידוע על סופרים ידועים, קומפוזיטורים, מדענים, אומנים ושאר גאונים ומוצלחים בשטחי רבים שסבלו מההפרעה המנטלית הזאת. כנראה שהחכמה היא לנסות לנצל את היתרונות שההפרעה הזאת יכולה להביא, ובאותו זמן למתן או להקטין עד כמה שניתן את ההפרעות וההטרדות הכפייתיות שה-OCD כופה על האדם.
הוא טוען שכל הרוטינה שלו אינה כפייתית. הוא טוען שכל הפולחן שלו בטניס – כל ה-RITUAL שלו – מטרתו לדאוג ולשמר את ריכוזו המחלט בטניס. כמה מהפולחנים שלו הם אולי כחלק מרוטינת הריכוז שלו, אבל כמה הם אשכרה 'כפייה' כפי שנראה בהמשך הדיון והתמונות, כפי שלי למשל ישנה 'כפייה' עם המספר "3" (אגב, וזאת האמת, האובססיה עם מספר 3 התחילה עם המורה קווינט שלימד אותנו שרק ביום שלישי אלוהים אמר פעמיים 'כי טוב' ומאז זהו המספר החשוב ביותר): אני 'חייב' לשים שלוש כפיות קפה בכוס, ואם הכפית הראשונה והשנייה היו גדושות מעל המידה, הכפית השלישית מכניסה גרעין קפה מושתן אחד לקפה. כשאני לוקח את כדורי התרופות שלי כל בוקר עם כוסית פלסטיק מלאה מים, אני חייב לבלוע את הכדורים עם המים בכוס בשלוש לגימות.
ה-"3" לא 'מופיע' ו'מבקש' את שלו בכל אורחות חיי אלא הוא מופיע רק לעתים (די רחוקות למזלי) ונעלם, ואני לא יכול לנבא מתי ה-"3" יופיע ויהיה חשוב, ומתי הוא מופיע ואני לא שם לב במיוחד. למשל היום הוא 'פעל' ביתר מרץ כי ידעתי שאני מתכונן לכתוב על נדאל, אז אני זוכר שכשהלכתי לחנות לקניות שהזקנה שלחה אותי, בחרתי בבקבוק שמן הזית השלישי שראיתי, ואני זוכר שבזמן הנהיגה 'בא לי פתאום' ללחוץ על דוושת העצירה שלוש פעמים – פעמיים קלות והשלישית שעצרה את המכונית באדום.
כמה פעמים ה-"3" מופיע בחיי? כנראה שהיום ואולי מחר הוא יופיע בתדירות גבוהה יותר, אולי 4,5 פעמים ביום, בגלל המאמר על נדאל. אבל לפעמים עוברים שבועות ואני 'שוכח' מה-3, וכשהוא מופיע הוא לא 'מפחיד' אותי יותר כי משך השנים, הפכתי את ה-"3" לדבר חיובי שאני "מנצל" לדברים טובים, פוריים, וחיוביים, ואני יכול אפילו לשייך כמה הישגים גדולים בחיי למספר 3 שעזר לי. "הצורך להיות הטוב ביותר" (NEED FOR SUCCESS), והצורך לנצח היו כוחות שדחפו אותי להשקיע כל מה שהיה לי ליצירת POWER HOUSE בכדורגל באונ' אדלפי, עד שניצחנו את אליפות ה-NCAA בכדורגל, ואז תוך שנה-שנתיים המוטיבציה לאמן נעלמה, והחלטתי להתפטר מאימון ולהשקיע את כל כולי באקדמיה ומחקר.
כמובן שהיו שנים בצעירותי שה-"3" היווה לפעמים בעייה כי ניסיתי בכוח להיפטר ממנו ושלא ייכנס יותר לחיי כי זה נראה לי "לא נורמלי". למזלי אשתי רינה ז"ל, עם PH.D בפסיכולוגיה קלינית, הסבירה לי שיש סיכוי רב שכשאבי עזב את הבית כשהייתי בן 3, וגדלתי ללא אב, פיתחתי בתת-הכרה כמה 'פולחנים' שעזרו לי בילדותי, ובשנות התבגרותי, והם – 'הפולחנים' ששנאתי ואפילו חששתי מהם, שאחד מהם היה ה'צורך להיות הטוב ביותר' – הפכו למכניזם הגנה עצמית כי היה לי 'קל יותר' לחשוב ולהתמודד נגדם מאשר לחשוב על הבעייה האמיתית שהטרידה אותי – ילד ללא אב.
טוב. כבר לפחות 40 שנה ה-"3" עדיין מופיע לפעמים, ובכמה אורחות חיים הוא הפך לדבר של קבע – כמו שלוש כפיות קפה, ושלוש לגימות מים צחים לניקוי הפה ממשחת השיניים בגמר הצחצוח, אבל זה כבר יותר הרגל מכפייה. כי אם נניח טעיתי ובלעתי את הכדורים בבוקר עם המים בשתי לגימות ולא שלוש, ואם פתאום נזכרתי שטעיתי ושמתי רק שתי כפיות קפה, אני לא רץ לשים עוד כפית אלא שותה את הקפה כפי שהוא. במקרה הכי גרוע זה מטריד אותי (יותר מרגיז מ'מטריד') כמה דקות עד שהדבר נשכח.
אני לא פסיכולוג כמובן שדיבר ובחן את נדאל ולכן אין לי מושג אם פולחניו הם "צורך", "הרגל", "כפייה מנטלית", "אמונה טפלה", או "מתכון לריכוז" (בין צורך, כפייה, ואמונה טפלה כנראה ההבדלים זעירים).
בעצם, מה זה משנה?
אני לא ידעתי על כולם עד שקראתי עליהם היום:
1. נדאל חייב תמיד להיכנס למשטח המשחק עם תיק מחבטים וציוד, אבל רקיטת המשחק תמיד נאחזת בידו השמאלית מחוץ לתיק.
2. נדאל אף פעם לא ידרך על קו המגרש, ותמיד יעבור אותו ברגל ימין.
3. כשנדאל מגיע למושבו הוא מניח את תיקו, ואז את ה-ID שלו עם הפנים (התמונה ומס' ה-ID) כלפי מעלה, מחוץ לתיק.
4. כשנדאל על המשטח, הוא חייב לגעת בתחת שלו שלוש פעמים (לדעתי גם באשכיו; תחליטו בעצמכם)
5. נדאל יגיע לזריקת המטבע אחרי החימום א-ח-ר-י שיריבו כבר מחכה!
6. נדאל מוריד את ה-WIND-BREAKER או בגד החימום רגע לפני העלייה למשטח למשחק בניתורים. אף פעם לא בעמידה יציבה!
7. הוא תמיד מוריד את הג'קט בניתורים כשפניו לעבר היציע!
8. לפני המשחק הוא תמיד נותן שתייה – ENERGY DRINK – רווייה באלקטורידים (חוקי לחלוטין) ל-BALL BOY לשמירה במקרר ליד הכניסה למגרש, וה-BALL BOY חייב להביא לו אותה בסיום הסט השני. ה-BALL BOYS במשחקים של נדאל עוברים שעורים שלמים בקשר להתנהגות איתו, כיצד לתת לו את השתייה, וכיצד לתת לו את המגבות לייבוש פניו.
9. נדאל נותן לשופט וליריבו לפחות 35 שניות לחכות לו. כולם יודעים זאת ואף אחד – בינתיים – לא עשה מזה בעייה.
10. מביא איתו לכל טורניר בדיוק אותו ENERGY GEL שוויצרי, והוא גומע אותו בארבע לחיצות/לגימות.
11. תמיד פותח את המעטפה באותו צד, ואז ארבע לחיצות, והמעטפה ניתנת ל-BALL BOY לזריקה לפח.
12. נדאל ת-מ-י-ד מנתר בשעת זריקת המטבע.
13. ר-ץ ל-BASELINE לפני הכדור הראשון
14. נדאל מתקלח מקלחת במים קרים במיוחד שחייבים להכין עבורו 10 דקות לפני העלייה למשטח. הוא אומר:
. Under the cold shower I enter a new space in which I feel my power and resilience grow.
I’m a different man when I emerge. I’m activated. I’m in “the flow”, as sports psychologists describe a state of alert concentration in which the body moves by pure instinct, like a fish in a current. Nothing else exists but the battle ahead.
15. ח-י-י-ב לנגב את פניו וידיו אחרי כל נקודה.
16. בחילוף (CHANGEOVER) הוא תמיד מחכה שיריבו יעבור ראשון, ורק אז חוצה את הקו (ברגל ימין כמובן)
17. עתה הוא שותה את ה-ENERGY DRINK שתמיד אוחז ביד שמאל.
18. אחרי ה-ENERGY DRINK באה שתיית המים כשעתה הבקבוק חייב להיאחז בשתי ידיים!
19. עכשיו פולחן שימת הבקבוקים באותו סדר ובאותו קו ישר – תמיד – באותה צורה!
20. נדאל מסביר את 'פולחן הבקבוקים':
“I put the two bottles down at my feet, in front of my chair to my left, one neatly behind the other, diagonally aimed at the court. Some call it superstition, but it’s not. If it were superstition, why would I keep doing the same thing over and over whether I win or lose? It’s a way of placing myself in a match, ordering my surroundings to match the order I seek in my head.”
21. אותה תנועה, תמיד: אף -אוזן שמאל – אף – אוזן ימין – חולצה צד שמאל – חולצה צד ימין
22. משחק בחולצת משי של נייקי שלא סופגת זיעה והוא עם החולצה הופכים לבריכת זיעה. הוא מחליפה אחרי הסט השני והרביעי, ותמיד בדיוק באותו תהליך.
אחד הפוסטים הגדולים שקראתי לאחרונה
ענק מנחם
מעורר מחשבה
תודה
תודה זיו פנמה!
פוסט מעולה. מספר 16 יכול להיות סתם נימוס אירופאי 🙂
לא הבנתי מה מגוחך בכניסה של לברון? זה לא שהבנאדם בא עם עלה תאנה למבושיו באמצע סדרת הגמר.
ליגת קיץ, אין שום קוד לבוש רשמי או משהו כזה.
ב-NBA יש שניים יחסית זכורים עם OCD.
מחמוד עבדול-ראוף היה אחד מהם והשני זה ריי אלן.
רבות נכתב על רוטינות האימון והחימום של אלן שהיה מגיע שעות לפני המשחק כדי לזרוק את הג'אמפ המושלם.
אם לדעתך אין כל גיחוך בהצגה המטופשת שלו, אז הישאר בדעתך. לדעתי הוא תינוק מגודל שבא לגנוב ATTENTION עם המיכנס הקצר שלו, ולהראות לכולם שהוא יעני גאה בהחלטתו.
100+
אצל עבדול ראוף והיה עוד אחד שכתבתי עליו. שיחק בלייקרס וזכה באליפות הדאנק ששכחתי את שמו זאת היתה כפייתיות קלינית שפגעה בהם.בשחקן הלייקרס שהיה אחד המעופפים הגדולים זה הרס. הוא כ=סיפר את ספור חייו. נ\מתגורר עכשיו בלאס וגאס ורק עתה השתחרר מעט מהכפייתיות שחיסלה אותו ב-NBA. אצל ריי אלן הכפייתיות הזאת עשתה ממנו את הקלעי שהוא הפך להיות.
פה יש כמה:
https://www.thesportster.com/basketball/15-basketball-players-you-didnt-know-suffered-from-disorders/
אתה מתכון להרולד מיינןר ?
כן! מיינר!
הוא לא כיכב במיאמי? הרולד מיינור, עוד ג'ורדן הבא שקרס
מנחם תודה על המעורב. OCD זו הפרעה שללא מעט אנשים משבשת את החיים… ויש כאלה שהיא כנראה עושה להם סדר כמו שהזכרת את ריי אלן וכנראה שגם לנאדאל במידה ויש לו.
גם לג'ואקים נואה היתה רוטינה במשחקים.
תמיד כשהוא זרק הוא החטיא.
טור מעולה דוק!
זה בגלל שהוא סובב את הכדור על הצד הלא נכון… 😉
זה בגלל שהוא זורק עם הברכיים, כמו ביל קרטרייט
גדול
את הרוטינה הזו של נואה אני המצאתי עוד בקטסל..
נייס. בסוף זה מוציא ממנו את המקסימום, וזה העיקר.
וואו איזה בונבוניירה
תודה תודה תודה
😉😉😉
מנחם פוסט מדהים, אני סובל וסבלתי בעברי מאובססיות קיצוניות שדחפו אותי לקצה וגרמו לי להיות הטוב ביותר, בשנות ה30-40 20-לחיי חשבתי שאובססיות האלה הורסות לי את החיים, הם פגעו במשפחה שלי באשתי בילדים ובכל מי שאהבתי האובססיה להיות הטוב ביותר, הסיגור מאנשים שיצרתי לעצמי רק עכשיו כשאני רואה כמה השגתי במהלך חיי אני מעריך את האובססיות האלו, בכליי שמדברים על אובססיות של שחקנים חייב להזכיר את ריי אלן עם הזריקה המושלמת.
תודה על השיתוף!
גם לברוך וגם לדוק… כן ירבו
מעניין מאד.
אני מניח שכל אחד מאיתנו עושה פולחנים כאלה מדי יום ולרובם אנחנו לא מודעים בכלל. בלי להבין בנושא נראה לי שזה מייצר אצלנו רוגע ושלווה.
מדויק.
כל אחד לוקה ברמה כזו או אחרת של "אובססיביות" –
כאשר אנחנו בצורה בלתי מודעת מגישים את היד לכיס בשביל לוודא שהארנק במקומו,
כאשר רגע אחרי שנעלו את הרכב, אנחנו בודקים אם הוא נעול –
אלו דוגמאות להתנהגות שמטרתה להרגיע, למרות שהיא בכלל לא קשורה לרציונליות.
אותם טקסים שספורטאים עושים?
כולנו עושים אותם.
כאשר אנחנו בלחץ, לרובינו יש תנועה אוטומטית שמטרתה להגיע אותנו –
בעלי שיער ארוך נוטים ללטף את קצוות שערם,
בעלי זקן עושים תנועה דומה על זקנם,
יש מי שיגרדו את האף,
ויש מי שיחככו את ציפוריהם זו בזו.
כל אלו לא הופכים את רוב האוכלוסייה ללוקים ב-OCD, אלו התנהגויות נורמליות לחלוטין.
הלוקים ב-OCD הם מי שעבורם ההתנהגות הנ"ל חורגת את ה-"נורמה", בלתי ניתנת לשליטה (אדם "רגיל" יהיה מסוגל, אם הוא מודע לכך, להימנע מלבדוק אם הרכב סגור רגע אחרי שנעל אותו. הלוקה ב-OCD – לא), ומשבשת את חייהם.
מעניין שאני דווקא מצטער שאינני זוכר לבדוק את ענייני סגירת הרכב הכל אצלי יותר מדיי מכאני…..
אולי אני צריך OCD?
מסכים לגמרי עם שניכם החקלאי וגיא. אני רואה את ההבדל הרבה פעמים בין "הנורמאלי" "לחריג" בנושא הזה בעבודה שלי כמורה לחינוך מיוחד עם העובד עם נערים ונערות על הספקטרום האוטיסטי שם פעמים רבות טקסי ההרגעה שגיא דיבר עליהם פשוט נעשים בצורה מוחצנת יותר ופחות מותאמת למתבונן מהצד.
המשפחה והילדים לא פחות חשובים מההישגים ואפילו יותר!
זה פוסט ענק,יש פה יותר דברים ממה ששמתי לב אליהם. עובדה שזה לא הפריע לו להצליח, אז כנראה זה לא אישיו כזה גדול
חולה נפש עם תעודה הנדאל הזה
כמה שאני זוכר OCD היא הפרעת התנהגות ולא מחלת נפש.
אבל אני מומחה קטן מאוד ויכול להיות שאחה צודק.
אם זה לא מטופל כראוי זה מתפתח למחלת נפש. למשל ילדים עם OCD שמאובחנים בגיל צעיר על ידי הוריהם כנראה יגדלו בסדר. ילדים שלא יאובחנו, יחמירו את המחלה ככל שיתבגרו, עד לנקודה של נזק אמיתי וממשי בחיים הבוגרים שלהם.
נניח נזק כמו 11 רולאן-גארוסים?
17 לא?
עד שהוא יפרוש? סביר בהחלט…
בלבלת אותי..
על מי אנחנו מדברים? 😀
ראפא, זה לא ברור?
אוחחחח
קראתי רולאן גארוס בתור גראנד סלאם
ברולאן גארוס הוא זכה 11 פעמים. 17 זה הזכיות בטורנירי הגראנד סלאם בכלל.
איזה מדליק הנדאל הזה!
תודה רבה דוק!
נדאל מבלה ימים שלמים על המגרש, כשכל העולם צופה בו וכשכל הפסד של מערכה (גם אם הוא ניצח 3-1) זה משהו שהוא יצטרך לדבר עליו במסיבת עיתונאים, שלא לדבר על זה שכל נפילה קטנה כזו פותחת פתח לפרשנויות שהנה, הוא מאבד את זה. אז הגיוני שבתוך כל הבלאגן הזה הוא יבנה לו עולם משלו.
הפרעה שלי: אם הימרתי על משחק ואני רואה אותו על מכשיר ריצה, אני לא אפסיק את המכשיר עד שהמשחק לא יסתיים (אני כן אוריד את המהירות, זה מותר).
תודה רבה מנחם
פוסט מעולה
נפלא דוק. מדובר בהתנהגות נפוצה לדעתי אצל שחקני טניס, ענף שהריכוז הנדרש בו הוא מקסימלי. לא חושב שהיו נדרשים מדי לטקסים האלו של נאדאל אם לא השיהוי בהגשות שלו, שדי מחרפן את היריבים וגם את הצופים.
מעולה דר, תודה
נאדאל זה מהשחקנים שלא משנה כמה גדולים הם יהיו, והוא גדול, האנושיות (בבחינת החולשות האנושיות) תמיד תראה עליו.אם כבר, זה רק גורם לי להעריך אותו יותר. אני בטוח שגם לפדרר יש את הקבעונות שלו, אבל מי בכלל מחפש אותם אצל קרחון רב שלמות כמוהו?
מעניין מאוד! מנחם, תודה רבה.
מרתק, תודה רבה מנחם.
אני חושב שזה עוזר לו להכנס לריכוז, ומסייע ל
Muscle memory שלו להתאפס.
תודה מנחם. לגבי הטקסים לפני הסרב היו הרבה מאוד אנשים בסבב שהתלוננו, למרות שבגלל שזה צפוי אצלו, אני חושב שאין בזה רע והמתמודד יודע מתי הסרב יגיע.
אצל ווסטברוק לדוגמא הוא היה הולך לחצי השני של המגרש לפני זריקה ומאז שלא איפשרו לו את הרוטינה הזו האחוזים שלו ירדו משמעותית.
אם יש שחקן שאני בטוח שיש לו כמה וכמה הפרעות OCD זה ווסטברוק.
שמעתם על הפארסה האחרונה של השיקוץ?
גרם לכולם לחשוב שהוא מגיע לאיזה אירוע בפיצרייה שם חילקו פיצות בחינם.
מאות אנשים הגיעו, עמדו בתורים ונצלו בחום (ולא קיבלו פיצה כי באו המונים בגללו), הוא דפק ברז ואחרי שהאירוע נגמר העלה תמונה שלו לאינסטגראם נופש בבריכה…
שמתי את הוידאו בתגובות במעורב הקודם
אשך יש לך OCD על לברון???
בטוח 🙂
הדוקטור צודק
ואוו טור מעניין
לדעתי ocd או היפראקטיביות זה הפרעות שניתן לנצל לטובה. הרבה גדולי עולם "סבלו" מהם
אומר את זה בתור היפראקטיבי מאובחן
מנחם מה היינו עושים בלעדיך?
אז מכל האובססיות הבחנתי בכוחות עצמי רק באחת והיא כמובן מספר 21. אי אפשר להתעלם מהתנועה הגרוטסקית הזו. אם זה עוזר לו להתרכז אז למה לא?
וואו, דוק, גם אצלי המספר 3 מופיע כל הזמן. מאז הילדות. אבל אני חושב שבממדים מסוימים זו לא הפרעה אלא טקס. יש לי כמה כאלה, במיוחד בבוקר. טקס הוא טוב לאדם. חזרתיות, כמו תפילה או הנחת תפילין, מרכזת את האדם ומשחררת אותו בזמן הטקס מן החרדה
מעניין מאוד, תודה מנחם על פוסט מזווית אחרת.
כל מה שכדור להכנה לפני נקודה כמו הקפצות הכדור או המשיכות בתחתון והסידור שיער-אף-אוזן יכול להיחשב כרוטינה שקשורה למהלך, בדיוק כמו שלכל כדורסלן יש את הטקס הקטן לפני זריקת עונשין. זה נועד לבצע באוטומטיות מהלך שאינו משתנה בהתאם לנסיבות.
שאר הדברים כמו סידור הבקבוקים או לא ללדרוך מעל הקווים או לתת לשחקן לעבור לפניך זה OCD קלאסי.
ממחזר סיפורון על ה-OCD הכי מוזר שנתקלתי בו: במשחקי כדורסל בשכונה פ' תמיד, אבל תמיד, היה נותן ליטוף לא רצוני של הוובוס לאחר שקלע סל. הכדור לא נכנס – אין מגע. נכנס – גירבוצון זריז. לדעתי זה (CD מוזר כי הוא כולל גם סיבה וגם תוצאה.
לברון שהגיע עם המכנסיים של הלייקרס לליגת הקיץ זה הדבר הכי מוזר שראיתי בחיים! זה מראה שהוא מגלומן אמיתי, הוא מנסה להוכיח שהוא ה Goat, להראות לכולם שהוא עכשיו מנהל את הלייקרס, שהוא המאמן. הוא גם מנסה להכניס לפילי על זה שלא בחר אותם, ולנוביצקי שיקנא על זה שהוא כן קיבל חוזה מובטח.
הליגה צריכה לקנוס אותו, האו"ם צריך להחרים אותו, צריך לשרוף חולצות שלו בקליבלנד.
אגב, יש מצב שזה בסה"כ ניסיון לצכור מרצ'נדייז.
אתה מתבדח, אבל אני אומר זאת ברצינות הכי גדולה!
טור מעולה מנחם כל הרבה דברים שלא שמתי לב אליהם במהלך משחקים.
הדבר הכי מרגיז אצלן זה הזמן שהוא לוקח בין ההגשות. זה לא ספורטיבי לייבש את היריב שלך.
כמה מילים בעניין ה – OCD. קודם כל מנחם מציין דבר חשוב, שאי אפשר באמת לאבחן אדם מבלי לפגוש אותו פנים אל פנים, מה גם שזו עבודתם של קלינאים. נוגע להפרעה עצמה. אבחנה תתקיים כאשר האובססיביות והקומפולוסיביות מסבים מצוקה לאדם ופוגעים באיכות החיים שלו. לרובנו יש מה שנקרא קווים אובססיביים אבל זה לא אומר שזו הפרעה ובטח לא מחלת נפש.
אני חושב שהרבה ספורטאים "סובלים" במידה כזו או אחרת מנטיות אובססיביות שכן אלה מהם שמצליחים לתעל את התכונות האלה למקום חיובי יכולים לצאת נשכרים. למשל סדר יום קבוע, תזונה קבועה, ובמיוחד הטקסים. למיטב ידיעתי, ואני לא ממש מהתחום, אבל מאמנים מנטליים מעודדים שחקנים לפתח טקסים קבועים מכיוון שזה עוזר להם לא לחשוב תוך כדי, ובמקום זאת להתרכז ברגע.
אחלה טור מנחם.
טור מעולה דוק
תודה
====
רואים את זה בכל ספורט גם בכדורסל לדוגמא לפני זריקות עונשין לכל שחקן יש ריטואל קבוע שהוא עושה לנו שהוא זורק , כאלה מוזרים יותר וכאלה מוזרים פחות אך הם קיימים
יש להבדיל בין OCD PERSONALITY – קווי אופי יותר, התנהגויות שלא פוגעות ב תיפקוד – נראה שזה מה שמתאים לסיפור כאן
לבין המחלה OCD שפוגעת ב תיפקוד ואיכות חיים ויכולה להיות מחלה קשה שנדרשת לטיפול פסיכיאטרי עם תרופות